פסק-דין בתיק ע"פ 5618-07-11

1.         ערעור על חומרת העונש בגזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת בש, ת"פ 2503/07, מיום 15.611), לפיו נגזרו על המערער עונשים אלה: מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע וכן מאסר על תנאי למשך 5 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון.

            הערעור נסב על רכיב המאסר בפועל, ועתירת המערער היא כי נקצר את תקופת המאסר, כך שניתן יהיה לרצותה בעבודות שירות.

2.         המערער הורשע לפי הודייתו ב - 3 עבירות: התפרצות לבית - עבירה לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק), ניסיון לגניבה - עבירה לפי סעיף 384 +25 לחוק, וכן בהחזקת מכשירי פריצה - עבירה לפי 409 לחוק.

            הפרשה עצמה מפורטת בכתב האישום שהוגש לראשונה לבית משפט השלום בעכו ביום 7.11.06, אחר כך בוטל בגלל הצורך לאתר את המערער, ולבסוף הוגש בשנית לבית משפט השלום בעכו ביום 9.8.07. כמתואר בכתב האישום, ביום 5.6.06 התפרץ המערער לדירה בכרמיאל, אחרי שהזיז את החלון בצד המערבי של הדירה ונכנס פנימה כדי לבצע גניבה. הוא ניסה לגנוב מן הדירה תכשיטים שונים מזהב וכן כסף בדולרים והחזיק אותה שעה במברג המשמש ככלי פריצה. כל זאת הוא עשה בלא תביעת זכות בתום לב, תוך כוונה לשלול את הבעלות בחפצים הללו מבעליהם.

            על כך יוחסו לו כאמור העבירות הנ"ל.

3.         ההליך המשפטי בערכאה הראשונה נמשך תקופה לא קצרה, בלא שהמערער מביע על כך טרוניה כלפי המאשימה. ביום 26.4.10, אחרי ישיבות לא מעטות, הודה המערער במיוחס לו בכתב האישום. ביום 11.5.11 נשמעו הטיעונים לעונש, וגזר הדין ניתן ביום 15.6.11.

4.         גזר הדין מפורט ומנומק. כב' השופטת בש סוקרת בגזר הדין את העבירות, את עברו של המערער כמפורט בתסקיר שירות המבחן, ומפרטת את טיעוני הצדדים באשר לעונש.

            בפרק ז' שבגזר הדין קובעת הערכאה הראשונה כי יש לראות בחומרה את העבירות בהן הורשע המערער, תך הפנייה לעמדת בית המשפט העליון כמפורט בע"פ 7453/08, מדינת ישראל נ' אואזנה מיום 31.12.08 ורע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל, מיום 21.2.08.  מסקנתה של כב' השופטת בש היתה כי יש "להשית על המערער מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ואין מקום לאמץ את המלצת שרות המבחן בדבר השתת עונש של מאסר בפועל אשר ירוצה בדרך של עבודות שרות".  עוד מפורט בגזר הדין כי לא נעלמו מעיני הערכאה הראשונה הנסיבות האישיות של המערער ושל בני משפחתו ואת העובדה כי המערער הביע חרטה וביקורת עצמית ואף את הודאתו בהזדמנות הראשונה והעובדה שהעבירות בוצעו פרק זמן ארוך של 5 שנים לפני מועד מתן גזר הדין. יחד עם זה, ניתן משקל, כנדרש, לעבירות הקודמות שעבר המערער כרשום בגיליון ההרשעות הקודמות, ת/1,  לאחר שבעבר אף ריצה מאסר בפועל למשך 30 חודשים בגין הרשעה משנת 1999.  עוד אזכרה כב' השופטת בש כי "יש לזקוף לחובת הנאשם את העובדה שמתסקיר שרות המבחן  עולה כי הנאשם יכול לעיתים  לפעול כתוצאה מפזיזות ומדחף, ולפיכך חשוב שיושת על הנאשם בתיק זה עונש משמעותי, אשר יהא בו על מנת להרתיע את הנאשם מלשוב ולבצע עבירות דומות בעתיד".

            על בסיס שיקולים אלה הוטלו על המערער העונשים דלעיל:

5.         בתסקיר מיום 14.11.10 מפרטת קצינת המבחן את הפרטים אודות המערער. הוא מוכר לשירות המבחן מאז שנת 1995, שאז הועמד בצו מבחן לתקופה של 18 חודשים. מעורבותו של המערער בפלילים החלה בהיותו בגיל 17 שנה, עוד לפני גיוסו לצבא נשפט על עבירה של פריצה לרכב; במהלך שירותו הצבאי נשפט שוב על עבירות רכוש, ובהיותו כבן 25 שנה נדון ל 30 חודשי מאסר בפועל על ניסיון בעילה שגרמה לחבלה. לחובתו נצברו עבירות נוספות: העלבה, הפרעה ותקיפת עובדי ציבור, ובעקבות זה הוטלו עליו מאסרים מותנים.

            העבירה הנוכחית, כך הסביר המערער, נעברה מתוך פזיזות ומעורבות עם חברה שולית אליה הוא נחשף, הוא חש, לדבריו "חרטה ובושה"  לאחר שבתקופה הקודמת לביצוע העבירה סבלה אשתו מ"זלזול וחוסר איכפתיות שהפגין כלפיה וכלפי בני משפחתה."

            קצינת המבחן התרשמה כי כיום מתועל המערער יותר מבעבר לפרנסת משפחתו, "אך מתקשה לזהות את המניעים המובילים להסתבכויותיו המוקדמות עם החוק". יחד עם זה, כיום חייו יציבים יותר מבעבר, עד כדי "איזון סביר" אף "אם כי קיים החלק שלעיתים פועל מפזיזות ודחף". 

            מחד, מסכמת קצינת המבחן "היכולת לקחת אחריות על התנהגותו והמוטיבציה לשינוי אורחותיו, עשויה להצביע על שינוי והפחתת הסיכוי להישנות התנהגות דומה בעתיד", אך לעומת זאת, כך סוכמו הדברים בתסקיר: "אורן לא הביע היזקקות לקשר טיפולי ונראה כי בשלב זה של חייו מתעל את חייו לסיפוק צרכיהם החומריים של בני ביתו, ולכן אין אנו באים בהמלצה טיפולית. בשקלול כל אלו, נראה כי יש מקום לתגובה עונשית ברורה, שתקבע גבול חיצוני ומוחשי להתנהגות המתוארת בכתב האישום הנוכחי. אנו מעריכים כי מאסר שירוצה בעבודות שירות בהיקף שיהלום את מחויבויותיו, לצד מאסר מותנה משמעותי לתקופה ממושכת ופיצוי לנפגע העבירה, יהיו עונש הולם ומרתיע מפני הישנות התנהגות דומה בעתיד."

6.         בהודעת הערעור המנומקת מפרט ב"כ המערער את רקעו ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות; מדגיש את הודיית המערער וחרטתו; מפנה לתסקיר שירות המבחן; טוען כי בית המשפט קמא שגה כשלא אימץ את ההמלצות שבתסקיר, ומאזכר כי "זהו גם עניינה של החברה לנסות ולשקם גם את מי שפגע בה, כדי לקטוע את המעגל האין סופי של ביצוע עבירות, נשיאה במאסר, וחוזר חלילה", כמצוטט בהודעת הערעור ממה שנפסק בע"פ 8087/03, כהן נ' מדינת ישראל, מיום 1.2.06.  עוד מבקש הסנגור כי ניקח בחשבון את התקופה שחלפה מאז ביצוע העבירות, וכי אם יישאר העונש בעינו, ייגרם יותר נזק מאשר תועלת.

            על בסיס זה מבוקש כי נקצר את תקופת המאסר, נפנה את המערער אל הממונה על עבודות שירות, ואז יוכל המערער לרצות את המאסר בעבודות השירות אליהן יופנה על ידי הממונה.

7.         המשיבה מבקשת כי נדחה את הערעור. בגזר הדין לא נפלה טעות; הענישה נוטה לקולא; התסקיר אינו חיובי, והימשכות ההליך המשפטי נבעה מסיבות התלויות בנאשם, אותו צריך היה בשלב מסוים לאתר, לאחר שעזב , כך נרשם במסמכים, את מקום מגוריו בלא להשאיר מען.

8.         לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים ואת טיעוניהם, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

            לא הייתה זו הסתבכותו הראשונה של המערער בפלילים. לחובתו לא מעט עבירות קודמות, שבגין אחת מהן אף ריצה 30 חודשי מאסר בפועל. העבירות בהן הוא הורשע הפעם, מצדיקות תגובה מחמירה וענישה ראויה, שכן ההתפרצויות לבתי דירות, גניבת רכוש מתוכן, הסכנה הפוטנציאלית להתרחשות אירוע חמור של אלימות בעת ביצוען, והנזק הנפשי והאחר הנגרם לנפגעי העבירה, שפרטיותם וביטחונם בביתם מבצרם נפגעו, הפכו למכת מדינה. על כך יש להגיב בחומרה. בית המשפט העליון הנחה אותנו, בפסיקתו הנזכרת לעיל, בדבר הענישה הנדרשת במקרים אלו, וגם אנו הלכנו בדרך זו לא אחת. ראה למשל ע"פ (חיפה) 6602-11-10 מיום 13.1.11 שם ציינו כי "אנו רואים בחומרה, במיוחד את עבירת ההתפרצות אשר נעשתה במקרה דנן תוך תעוזה מסוימת כשאנשים נוכחים בבית ויש בכך כמובן פוטנציאל של אלימות, אשר למרבה המזל לא התממש במקרה דנן. עבירה זאת", כך צוין שם, והדבר יפה גם למקרה הנוכחי, נעשתה "לאחר הרשעות לא מעטות ועונש מותנה שלא הרתיע את המשיב ולפיכך מוצדק להחמיר בענישתו."

9.         באשר להמלצות שירות המבחן, נפסק לא אחת כי "בית המשפט מצווה לתת דעתו להמלצותיו של שירות המבחן, אולם הוא אינו מצווה לאמצן, הואיל ומטבען הן מתבססות רק על אחדים מבין השיקולים עליהם מצווה בית המשפט לתת את דעתו בבואו לגזור את עונשו על נאשם." (רע"פ 3640/08 רונאי נ' מדינת ישראל, מיום 27.4.08).